הכירו את המחלה שגורמת כמעט 100 אורגזמות ביום

מה שנקרא הפרעת עוררות באיברי המין? או הפרעת עוררות באיברי המין, שהיא PGAD, היא הפרעה מינית עם מקור נוירולוגי סביר. הרפואה עדיין לא יכולה לומר מה גורם להפרעה, אולם השערה אחת היא שמדובר בתפקוד של כמה עצבים תחושתיים.

הסימפטום העיקרי של PGAD הוא מצב של עוררות קבועה ולא רצונית. נשים הסובלות מהמחלה עלולות להתעורר בלי לדבר על סקס או לראות סצינות הקשורות לה. המצבים שיכולים לעורר משבר הם המגוונים ביותר. אלה כוללים לבוש בגדים צמודים, חציית רגליך, מגע גוף עם כל סוג של משטח ואפילו רטט כלשהו המיוצר על ידי רכב נע, למשל.

נשים הסובלות מ- PGAD לרוב לוקחות זמן לפנות לעזרה רפואית מכיוון שהן מתביישות במצבן ובמצבים המביכים הנובעים מבעייתם הבריאותית.


לדברי ג'יימס פפאוס, חבר המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת קונקורדיה בקנדה, הנשים הללו "לא נהנות מהרגע, ולכן ההשוואה שאנשים מסוימים עושות עם המונח? נימפומני?" לא מבוסס על נתונים קליניים?

מומחים שחוקרים את הנושא טוענים כי המצב בו נשים אלו מוצאות את עצמן אינו נוח ולעתים קרובות כואב.

המלצה אנונימית

קרא בהמשך טקסט שנכתב על ידי ספק אנונימי של ההפרעה ופורסם בשנת 2009.


"בכל פעם שאני עושה משהו אני צריך להעריך את מצבי. איפה אני? האם יש סביבי אנשים? אם כן, עד כמה אני מכיר אותם? מה הסיכוי שהדברים יסתבכו אם אני לא יכול למצוא מקום שהוא מספיק פרטי בזמן? האם אוכל להשמיע רעש? (לרוב אין צורך בקולות, אך עשויים לסייע בהפגת הלחץ בצורה טובה יותר.) האם אני נמנע ממצבים שעלולים לעורר את הבעיה? דברים כמו מוזיקה עם בס? כבד מאוד, רעידות מתנועת רכבת או מכונית, אוויר קר, ריחות מושקיים, חושך, מתח, סרטי אימה, סרטים רומנטיים, נגיעות בלתי צפויות או אי ריקון השלפוחית.

PGAD כלל לא קשור לאקט המיני. צפייה בסצנות סקס לא אומרת לי דבר; מצד שני, באחד מהימים האלה, כשחבר הניח את ידו על גבי, התקשיתי להתאפק על אורגזמה מאוד חזקה שתגרום לי לצרוח. אם דופק הלב שלי מהיר מדי לאורך זמן מדי, בדרך כלל מתרחש משבר. נמנעתי מתרגיל ועליתי משקל רב. פעם אחת חיבקתי קרוב משפחה שלי והרגשתי אורגזמה מתקרבת. זה נראה מאוד מלוכלך ולא נכון, והתחרפנתי לגמרי. עכשיו, אני מנסה להימנע מחיבוקים באופן כללי, אלא אם כן אני מרגיש מוכן אליהם.

נשים עם PGAD עשויות לסבול מעשרות ואף מאות אורגזמות ביום. המצב כה מסובך עד שקשה להם לחיות עם אנשים אחרים בגלל האינטנסיביות של התקפי ההתעוררות וחוסר השליטה בהם. PGAD עשוי להתבטא בילדותן, אך ישנם גם דיווחים על נשים שהחלו לחוות תסמינים במהלך ההיריון או לאחר גיל המעבר.

במחקר שנערך ב -2008, רוב הנשים הסובלות מההפרעה אינן סובלות מתסמינים או חריגות פסיכיאטריות שקדמו לה.

ניתן לטפל ב- PGAD באמצעות תרופות נוגדות דיכאון ולאחרונה, תרופה ששימשה לראשונה למאבק בהתמכרות לניקוטין הצליחה. התסמינים נוטים לשקוע במידה ניכרת, ומאפשרים לנשים לחיות חיים נורמליים כמעט.

מה באמת חיסל את האבעבועות השחורות? (רמז - זה לא היה החיסון!) - תחקיר מצמרר של ד״ר סוזן האמפריז (אַפּרִיל 2021)


  • אורגזמה, מניעה וטיפול, יחסי מין
  • 1,230