האם אתה פסיבי בחיי היומיום שלך או שאתה מגיב?
אני מתרגלת של קרב מגע, ה אמנות הגנה עצמית ישראלית. והתחלתי להתאמן הייתה אחת מהחלטות הניהול הטובות ביותר בחיי. אך כיצד לימוד הגנה עצמית הפך אותי למנהל מוכן יותר?
הדבר הראשון שגיליתי היה שיותר מ הגנה עצמית, שרירים וכושר טוב, קרב מגע הראה לי השקפת עולם חדשה.
מההדרכה עברתי תהליך של התפתחות אישיתשם המוטיבציה שלי הייתה להילחם באויבי הפנימיים ולהתגבר על המגבלות שלי. הצעד הראשון הוא להגן על עצמך ועל האמונות והערכים שמפריעים להתפתחות שלך.
בעולם התאגיד, רוב האנשים חושבים שהם לא מתקדמים בקריירה שלהם בגלל רדיפות הבוס, החברה המנצלת או בגלל שהעולם הוא באר של עוול.
אני בקושי רואה אנשים שאומרים שהם לא גדלו כי הם לא הפכו מספיק טובים, כי הם לא ניסו מספיק קשה, או פשוט בגלל שלא הגיע להם. תמיד יש אויב חיצוני, אבל האמת הגדולה היא שרוב הגורמים המגבילים נמצאים בתוכנו.
בתוך הגנה עצמית, אנחנו לא צריכים להילחם זה בזה, מה שחשוב שמכינים אם האיום יהפוך לממשי. כל יום אנו מנסים להיות טובים יותר וההתגברות היא אישית.
מהרגע שהתחלתי להתבונן במגבלות שלי והתגברות גופנית ונפשית כתוצאה מכך, נהייתי תחרותי יותר. האבולוציה האישית גרמה לי להאמין שאוכל ללכת רחוק יותר, להביא ביטחון ואומץ לאתגרים חדשים. אני מאומן לפעול עם תשובות פשוטות, מהירות ואובייקטיביות. וזה בהישג יד של כולם.
ברצוני לסכם את היתרונות של אנשי מקצוע העוסקים בהגנה עצמית על בסיס ארבעה עמודי תווך של הכנה רוחנית ונפשית:
אומץ
ה מפחד כשלעצמה אינה בעיה, אלא אינסטינקט אזהרה. הבעיה היא מה שאנחנו עושים מול זה. אסור לנו לחיות משותקים. ישנם איומים, שאמנם אפשריים, לעולם לא יתממשו ואחרים שיהפכו לממשים כאשר אנו פחות מצפים שזה בלתי נמנע.
אירוע או לא, האומץ נובע מההחלטה להיות מוכנים, מדובר בגישה שיש בה סיכון, יוזמה וכוח להתמודד עם מכשולים.
אבל ה אומץ לא מוכן זה מטורף. בתוך קרב מגע, אומץ הוא ההחלטה לוותר על הפסיביות. אבל כדי להיות אמיצים, זה דורש מאמץ ונועזות, כי אם האיום הופך לממשי, אתה צריך להיות מוכן לפעול.
בעולם העסקי, חלק מהקריירות מתות בטרם עת מכיוון שאנשים מבלבלים אומץ עם "פנים מעץ". אומץ הוא להיות מודע למכשול ומחליט להתגבר עליו על ידי הכרת הנשק שברשותך. כבר "פרצוף העץ" הוא היחס חסר המשמעות של האמירה שאתה יכול לעשות משהו בלי שיהיו לך תנאים לכך.
שימו לב לאנשים שהסתכנו בעשיית דברים נהדרים מבלי שיהיה להם שום דבר על הידיים או קורות החיים שלהם ובכל זאת ניצחו. הם היו אמיצים, בידיעה שיש להם את הכישרון, האופטימיות, הדחף והאסטרטגיה להשיג את יעדיהם. עכשיו תחשבו על אותו נער מתאמץ שמכר נאום על היכולת למלא תפקיד חשוב ופוטר לפני שהיה בן חצי שנה; זה "פנים מעץ".
לכן, הצלחה בעולם התאגידים יכול להיות בידיעה להבדיל מה זה? פנים מעץ? ומה באמת אומץ.
איזון רגשי
עמוד זה הוא קריטי לשליטה ויכולת לקבל את ההחלטה הטובה ביותר אל מול סכנה אמיתית. אני מכיר אנשים חכמים מאוד, בעלי מנת משכל גבוהה, שפשוט לא יכולים להמריא בקריירה שלהם כי אין להם איזון רגשי.
האנשים האלה חיים משותקים. יש להם תארים, כישורים ופוטנציאל, אך הם אינם יכולים לפעול ולהגיב נכון בזמן הנכון. ללא איזון רגשי אנו מתקשים להתייחס לאחרים ופגיעים לאיום מכיוון שהסיבה שלנו חסומה ברגע שאנחנו הכי זקוקים לו.
ברגע האיום, בין אם הוא מקצועי או אישי, אנו צריכים לפעול באיזון ושלווה. ושקט נפשי יכול להיווצר רק אם אתה חושב, מחשב ומכין להתגונן ביעילות, בין מהפיכה אישית או ארגונית.
סבלנות
בקרב מגע נודע לי כי בעל הברית הגדול ביותר של הכישלון האישי הוא מיידיות. אנו חיים בעידן המזון המהיר ויוצרים תחושה שקרית שאפשר לעשות הכל מייד, ללא המאמץ והבגרות.
אנחנו רוצים את הכל מהר מדי, והמהירות הזו יכולה לגרום לנו להיות כמו הפירות ששמנו בעיתון כדי להאיץ את הבשלות ובסופו של דבר הם נרקבים והופכים למרים מבלי שהגענו לגובה המלאות והבגרות.
עלינו לשנות את הגישה שלנו לזמן ולמשמעת שלנו. דרושה משמעת וקביעות וידיעה שאנחנו יכולים רק לקצור את מה שנשתל פעם.מיידיות יכולות להרוג קריירות, עסקים ואפילו אנשים. עלינו לנתח אם אנו חיים רק בטווח הקצר.
עם הזמן, קביעות אין פירושה איטיות או חוסר יוזמה. הונאות הגנה עצמית הן מהירות ומדויקות, אך עליכם להתאמן קשה ותמיד להעפיל להם כדי שיבצעו בהצלחה בזמן הנכון.
כבוד
כבוד הוא מילה מדוברת, כך דרש, אך אני מודה שלמדתי את משמעותה האמיתית לפני זמן לא רב. כמנכ"ל, בהערכתי את העקרונות, תמיד הייתי בתפקוד, ופשוט לא הבנתי למה.
התחלתי לומר בוקר טוב, אחר צהריים טובים, שיפרתי את נימוסי ולהפתעתי עדיין הייתי בפנס. עד היום שחבר נתן לי משוב כנה. הוא אמר לי שלא כבדתי כמה חברים ושהוא לעתים קרובות דרס אותם מול כולם וזה היה חוסר כבוד.
בשבילי זה היה הלם! מעולם לא התכוונתי לעשות דבר כזה, רק רציתי להיות אובייקטיבי, אבל לא משנה, אם הייתי עושה רושם כזה, הוא צדק.
כשמילה הכבוד נכנסה לתמונה, עלה על דעתי שלפני שהתחלנו וסיימנו אימון, פנינו לעבר הלוח של אימי ליכטנפלד (מייסד קרב מגע) ואנחנו תמיד קדים.
התחלתי לתהות מדוע המעשה הזה. אני רק מתפתח ולומד להגן על עצמי, כי יום אחד אדם היה מוכן להקדיש את חייו לפיתוח אמנות כזו. עלינו לכבד את סיפורם של האנשים שסללו את דרכנו בדרך כלשהי. שיהיו יזמים, דירקטורים, משרתים. איכשהו הם הקדישו את עצמם ועשו את דרכנו.
בחברות אנו שוכחים את הדרך הזו כבוד. אנו תמיד מוכנים לבקר, להשמיץ ולא לכבד את מנהיגינו או חברינו, והדבר לרוב בניסיון לפצות על חוסר יכולתנו והבינוניות שלנו. זה חוסר כבוד. עלינו לדעת להבדיל בין דרכים טובות לכבוד בחברות ובמערכות היחסים בינינו.
אני מסיים את המאמר הזה במילותיו של המאסטר קובי, האיש שקיבל משימה להכניס את קרב מגע באמריקה הלטינית ומעודד את כל הקוראים: "התחושה שנוצרת על ידי ביטחון עצמי היא משחררת, ונובעת מההנחה שכולם נולדים עם אותם כלים, ולכן אין צורך להגיש או להיות נתון לזכות בכבוד.".
"במקום לעזור, ביקש שאתפשט ואנס אותי": הנשים שנלחמות ברבנים ובמטפלים שפגעו בהן (מרץ 2024)
- קריירה ומימון
- 1,230
