מנהיגות נשית ואשמת ההתבגרות

בדרך ל מנהיגות נשית, אנו יכולים למצוא מספר סיבות שמביאות אותנו לדרך: סטטיסטיקות, פער שכר, חוסר הזדמנויות. כל המכשולים האלה הם אמיתיים, אבל היום אני רוצה לדבר על מה שקורה בתוכנו. האויבים הגדולים ביותר שלנו הם פנימיים. אם אנו נלחמים בהם אנו מתחזקים להתמודד עם העולם שבחוץ.

אני מאמין מחסום גדול הצמיחה המקצועית של האישה זו האשמה שהיא נושאת, גם אם באופן לא מודע, על כך שהיא לא הייתה בבית. האשמה קורה כשיש לנו אמונות השונות מהניסיון שלנו.

אנחנו חיים אשם כי אנחנו עובדים, לומדים, יש ילדים, נוסעים לעבודה. אבל אני שואל שאלה אחת: האם סבא וסבתא שלנו (שנולדו להם עשרה ילדים או יותר) בילו פחות או יותר זמן בילד בחיי היומיום שלהם?

באופן עשרת הילדים האלה היו גם אמהות עסוקות בעבודות אחרות. גם אם הם מטפלים בילדים ובמטלות בית אחרות.

כיום יש לנו רק שני ילדים בממוצע, ובגלל שאנחנו עובדים אנו חשים אשמה על כך שאיננו מסוגלים לענות על צרכיהם. שאל את סבא וסבתא אם בתקופתם היה זה תפקידם של האב או האם למלא עם ילדיהם. אני כבר אומר לך שרוב הזמן התשובה תהיה שלילית. אבל בכל זאת, אנו חשים אשמה בגלל שאנחנו לא משחקים מספיק, כי אנחנו לא מספיק קרובים. אבל מה פירוש המילה מספיק באמת?

אשמה נוספת שנמשכת עד היום היא תפקידה של עקרת בית: בימים עברו נשים בילו את היום בטיפוח הבית. אך שאלו את הנשים הללו אם היו להן מדיחי כלים, בגדים, מייבשי כביסה, מיקרוגל וחפצים שונים המקצרים עבודות בית. כוונתי היא: האם עדיין הגיוני לשאת את אותו המודל הנפשי אם העולם והכלי המלאכה עצמם כל כך השתנו?

אני מוצא נשים מותשות לחלוטין מכיוון שהן צריכות לעבוד, לגדל את ילדיהן ועדיין להרגיש אשמה כשהן מוצאות את הבית המבולגן. בכך הם מבלים את סוף השבוע בניקיון הבית במקום לישון, לנוח, לצאת ולבלות עם האנשים שהם אוהבים. זה נטל כבד מאוד! לא פלא שהגיל הממוצע של נשים עם סרטן ובעיות לב צנח כל כך.

הבעיה ברורה לי: הוא נקרא אנכרוניזם. זה קורה כאשר אנו נושאים ערכים מזמן אחר לשלנו. כיום אין הגיון לשאת את אותה תחושת חובה של עולם שכבר אינו קיים, אנו חיים בעולם חדש תחת דינמיקה חדשה.

הבעיה היא שהעולם תמיד משתנה מהר יותר מהתרבות שלנו ומהדפוסים הנפשיים שלנו, והתוצאה היא דור שלם של נשים, שבמידה רבה יותר או פחות מרגישות אשם בעבודה, יש בית וילדים.

לא קל לפתור את הבעיה. אני מאמין שנוכל למלא תפקידים שונים, אך עלינו לדעת לתעדף, לתכנן ולמה לא: להתפטר. באופן אישי, אם מצד אחד יש לי חיים מקצועיים אינטנסיביים; מצד שני דחיתי, קורסים, מאסטרים, טיולים אפילו לחלומות להיות אמא ואישה. עד היום אני מגביל את סדר היום המקצועי שלי לתפקידים אחרים אלה.

אני ממשיך הלאה, אני לא יודע מה תהיה התוצאה, אבל אני יודע שהבחירות הן שלי ואף אחד לא צריך לשלם עבורם, כי עשיתי את זה למען עצמי, בשביל האישה שבחרתי להיות, ואני מנסה לחיות חיים מלאים, חסרי תפקידים, נטולי אשם. .

לבסוף, אל מול כל כך הרבה הצעות והשפעות שאומרות לנו מה נכון ומה לא בסדר, יש לי הצעה: תנו לנו נשים לומר מה נכון ומה לא נכון במציאות שלנו; בתוך האפשרויות שיש לנו בתוך עצמנו ומחוצה לה, וככל האפשר לחיות חיים חסרי פשר ומשמעותיים. האם אתה מקבל את האתגר?

הדרך הטובה ביותר לשנות את רמת החיים היא לשפר את דפוסי החשיבה. (אנדרסן)

ערב עיון: 500 שנה למהפכה הפרוטסטנטית (פרופ' משה סלוחובסקי) 7/12/2017 (מרץ 2024)